סביל סובייח

מאת: דר' אבי ששון - ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל - מכללת אשקלון
 

איתור:

רחוב החשמונאים, מול מכללת לוד. רחוב החשמונאים נקרא בתקופת המנדט רחוב פייסל.

מיקום:

הסביל נבנה בצומת דרכים חשוב, על אם הדרך שעברה מדרום לעיר ויצאה לכיוון גבעות השפלה (אזור בן שמן היום). הדרך עברה דרך הגרנות של לוד (כיום רחוב החשמונאים ומחנה משמר הגבול), שטח הנראה היטב בצילום אויר ממלחמת העולם. ייחודו של הסביל מבחינה זו שהוא היה מחוץ לתחום המיושב של העיר, והוא ככל הנראה, המבנה הראשון שנבנה בחלק הדרומי של לוד. דרך אחרת, רחוב צה"ל כיום, הסתעפה מהדרך הראשית ונכנסה צפונה לתוך העיר העתיקה.
תולדות האתר: זיוה גטריידה מספרת בשם קשישי לוד כי האתר נבנה בשלהי המאה התשע-עשרה, על-ידי אחד מעשירי לוד, שבבעלותו היו שטחי קרקע נרחבים בסביבה. באותה תקופה עמדה אשה ממשפחת חסונה בראשות העירייה. משפחת חסונה חכרה מן הווקף את כל הבארות למשך 100 שנים, ותושבי לוד שילמו להם על השימוש במים. אותו אדם התמודד מולה על חכירת הבארות מן הווקף, והפסיד לה. על-מנת להראות שלא נכנע בקלות, חפר באר משלו ובחזיתה בנה סביל.
סיפור זה מסביר אולי מדוע סביל זה, שנבנה ביוזמה פרטית, גדול מפואר כל-כך. עם תום עבודות חפירת הבאר התברר כי המים מלוחים ואינם ראויים לשתייה. יש אומרים שבעקבות זאת נפטר הקשיש מעוגמת נפש. עד היום מספרים בני משפחת חסונה שטעם מי הבאר שלהם הם הטובים והבריאים ביותר בסביבה. (גטריידה, תשנ"ב, 18-17; חסונה בע"פ).

תיאור האתר:

בצילום ישן של האתר (גטריידה תשנ"ב, 17) נראה הסביל משולב בקיר התוחם את מכלול הביארה, בית המגורים והבאר. חזית הסביל בלטה כמטר (96 ס"מ) מקיר המתחם. הקיר נהרס וכיום נותר הסביל בלבד. הבתים שנבנו בצמוד לסביל נבנו בתקופת המנדט, בשנות השלושים. גובה המבנה 3.5 מ' ורוחבו כ-7 מטרים. המבנה בנוי ברובו באבני קרטון. שורת האבנים העליונה (ברוחב 0.22 מ') עשויה אבן גיר. השורה השנייה של האבנים (גם היא ברוחב של 0.22 מ') בולטת 3 ס"מ מקיר הסביל, באופן היוצר כרכוב למבנה כולו. סיתות האבנים נעשה בשתי רמות. האבנים בחזית המבנה ובצדדים החשופים, סותתו באופן עדין ואילו האבנים שהוסתרו על-ידי קיר חומת הביארה, סותתו באופן גס יותר. 
בחזית המבנה קשת גדולה היוצרת גומחה בעומק של 91 ס"מ. עמודי הקשת מחוטבים כחתך גלי של שלושה עמודים, שקוטר הראשון 25 ס"מ, השני 27 ס"מ והשלישי 22 ס"מ.

לסביל שני פתחים לברזים הנתונים בתוך בסיס אבן מעוטר כעמוד עגול. קוטר הקדח הפנימי של הברז הימני 7 ס"מ, והברז השמאלי בקוטר של 14 ס"מ. קוטרו החיצוני של עמוד הוא 29 ס"מ. התבליט העגול נתון בתוך מסגרת רבועה שמידותיה 85X76 ס"מ. המסגרת הרבועה יוצרת דגם של כוכב שמרכזו הוא פתח הברז. 10 ס"מ משמאל למסגרת הברז שרידי המסמרים לתליית ספל האבן. המרחק בין שני ריבועי מסגרות הברזים הוא 64 ס"מ.
רוחב בסיס הקשת הוא 3.7 מטרים. מתחת לברזים שוקת שעומקה 0.45 מ'. המפלס המקורי של בסיס הסביל היה כחצי מטר מתחת למפלס הרחוב המודרני. אורך השוקת הוא 3.44 מטרים, רוחבה 0.7 מטר. קצה השוקת תחום בשורה של 5 אבנים המשלבות זו בזו, וגובהן 0.2 מטר. לא מצאנו שרידי טיח בשוקת ובמיכל המים אולם בסיס השוקת, כמו גם בסיס מיכל המים, רוצפו באבן גיר ביטומנית, שיחסית לאבנים אחרות אינה מחלחלת.
בראש הקשת ובמרכזה, בגובה של 2.4 מטרים, מצוי שקע רבוע שמידותיו 0.60X0.66 מ', ובעומק של 0.11 מ'. שקע זה שימש להנחת טבלת ההנצחה או ההקדשה, על-ידי בוני הסביל. אין עדויות להימצאותה של הכתובת או לתוכנה.

באר המים:

באר המים לא שרדה, ועדויות בעל-פה הצביעו על כך שהיא היתה בשדה שמצפון לסביל. על-פי מבנהו הכללי של הסביל ובעיקר הקיר הצפוני של מיכל המים עולה כי הבאר היתה צמודה אליו מצפון. מצידו החיצוני של הקיר הצפוני של מיכל המים ניתן להבחין בתחילתו של קימרון, שככל הנראה כיסה על הבאר. חסונה וגטריידה מדווחים כי הבאר היתה צפונית לסביל (במגרש הפתוח כיום). יעקב יינון דיווח (בעל-פה) כי עומק הבאר היה 60-70 מטרים.

מיכל המים:

בגב הסביל נבנה מיכל מים גדול שדפנותיו בנויות אבן קירטון. המיכל בנוי כקימרון גדול המשתפל מקיר החזית לכיוון צפון. גג המיכל בנוי אבני כורכר, ומטויח בתערובת של זיפזיף ושחק צדפים. גובהו המירבי של מיכל המים הוא כגובה הסביל, 3.5 מ'. אורכו 7 מטרים ורוחבו 5.8 מטרים. 8 הנידבכים התחתונים של המיכל בנויים קירטון ומלוכדים בטיח סידי מאוד. הנדבכים העליונים מלוכדים בטיח בוץ ודבש. קירותיו הפנימיים של מיכל המים לא היו מטוייחים, אולם ריצפתו היתה בנוייה באבני קירטון ביטומני. מידותיו הפנימיים של המיכל הם: אורך 5.9 מ', רוחב 3.5 מ' וגובה 3 מ'. פתחי הברזים מצויים כ-20 ס"מ מעל ריצפת המיכל, והם בנויים בצורת משולש. הכניסה אל מיכל המים היתה דרך פתח שנפתח בפינה הדרום-מזרחית בגג. מידותיו של הפתח: 1X0.5 מ', ממנו ירדו בשלוש מדרגות לתוך המיכל.
בקיר המזרחי של המיכל שרידי חלון קטן, בגובה של 0.25 מ' ושמידותיו 0.3X0.3 מ'
שככל הנראה בו נבנה המרזב שמילא את מיכל המים. המים אל המרזב הגיעו כנראה, בתעלה שנבנתה לאורך תקרת הבאר ומשם אל המרזב, כפי שמצאנו גם באתרים אחרים (כגון ביארת חנון, ביארת רחוב ישראל מסלנט בתל-אביב ועוד).
לא ברור אם כן מדוע נבנה מבנה גדול שכזה בגב הסביל.
מעניין שאין סימנים לכך שהיו מים במיכל, אין סימני מים על הקירות, דבר המעורר תמיהות, ואולי מחזק את דברי בעלי האגדה, שהבאר והסביל כלל לא היו בשימוש.

נסקר ותועד על-ידי אלחרר וכהן, חורף תש"ס, 2000, ארכיון אבי ששון.
ראיון עם זיוה גטרידה כ"ז חשון תשס"ב, 13/11/01 (לא ראתה באר). ראיון וסיור עם מוחמד אבו רג'ב חסונה, מזקני חמולת חסונה בלוד, יום שישי, ו' טבת תשס"ב, 21.12.2001. משתתפים: אמנון, יונל ו אבי.
על-פי תמר טוכלר, משפחת חסונה טוענת לבעלות על האתר.

לא מסומן במפה עירונית 1929, אם כי מסומן המבנה.
הערה מתודית: באזור לוד הבריטים לא הקפידו על סימון בארות, מזרקות וסבילים כפי שעשו באזורים אחרים.

Lidda, 1:1250, (13. A), Survey of Palestine, 1929.

ביבליוגרפיה:
גטריידה ז', תשנ"ב, לוד ואתריה, מדריך, לוד.