תולדות העיר העתיקה

לוד נוסדה לפני כ-8,000 שנה (בתקופה הניאוליתית) בסמוך לאפיק נחל איילון. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בה נחשפו בתי חומר ואף קברים בהם הוטמנו תושבי האתר. מאז היווסדה, לוד הייתה מיושבת בכל התקופות ההיסטוריות של ארץ-ישראל וככל הידוע זו העיר היחידה בארץ-ישראל ששמרה על יציבות יישובית כה מרשימה. אפילו ירושלים, קיסריה ועכו ננטשו בתקופות מסוימות בעת שלוד נותרה על כנה

(למפות המשחזרות את היקפה של העיר בכל תקופה לחצו פה).

התקופות הפרהיסטוריות

(3,500-6,000 לפנה"ס)

האנשים הראשונים הגיעו ללוד לפני כ-8,000 שנה בתקופה הניאוליתית, בה זנחו בני האדם את אורח החיים הפרהיסטורי של ציידים-לקטים ("האדם הקדמון"), החלו לביית דגנים וקטניות, ועברו לעסוק בחקלאות (תקופה שמכונה גם "המהפכה החקלאית"). לוד נמנית על היישובים הבודדים מתקופה זו שנמצאו בארץ. בשל חשיבות הממצאים הארכיאולוגיים בלוד, התגבש הכינוי "תרבות לודאית" כמתאר מכלול תרבותי שהיה אופייני לאתרים שונים בני התקופה הניאוליתית. היישוב בלוד בתקופות הפרהיסטוריות – התקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה) והתקופה הכלקוליתית (תקופת האבן והנחושת) מנה כמה מאות אנשים. הגבעה שמהווה את מרכזו של יישוב זה נמצאת במרכזה של שכונת רמז של היום.

תקופות הברונזה והברזל

(586-3,500 לפנה"ס)

בתקופת הברונזה הקדומה, צמח היישוב בלוד לגודל של כ-100 דונם והכיל יותר מ-2,000 אנשים. חפירות שנערכו בעיר העלו ממצאים מצריים כמו כלי קרמיקה בצורות אופייניות למצריים, "תבניות אפייה" בהן נהגו להכין לחם מצרי, וכלי חרס שעליהם הוטבעו שמות של מלכים מצריים. עדויות אלה מעידים על כך שללוד היו קשרים ענפים עם המעצמה הדרומית, ויתכן אף שנציגי ממלכה זו ישבו ביישוב וסחרו עם תושביו ותושבי האזור.

התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית

(37-586 לפנה"ס)

החל מהתקופה הפרסית הפכה לוד למרכז חשוב לקהילה היהודית. בתקופה ההלניסטית, המקבילה בחלקה לתקופה החשמונאית,המלך הסלווקי דמטריוס הראשון (שלט בין השנים 150-161 לפנה"ס) הציע להפריד את מחוז לוד מהשומרון ולהעבירו ליהודה. יש להניח שהצעה זו התבססה על רוב יהודי בקרב תושבי העיר. לוד נמסרה על ידי השליטים הסלווקים ליונתן הכהן הגדול והיא הפכה לבירת טופרכיה ביהודה. בתקופה זו  היישוב עבר לראשונה דרומה – לאזור בו נמצאים כיום כנסיית סנט ג'ורג', מסגד אל עומרי וחאן אל חילו. בתקופה זו חשיבותה של העיר עולה ואוכלוסייתה מגיעה כנראה לכ-2,500 תושבים. ממצאים בעיר ובסביבתה מעלים את האפשרות שהאזור היה אזור כפרי מיושב בצפיפות יחסית ואוכלוסייתו הייתה יהודית בעיקרה.

התקופה הרומית והתקופה הביזנטית (37 לפנה"ס-640 לספירה)

בתקופה הרומית, בעת שהארץ נוהלה על ידי האימפריה האדירה, זיהו השליטים את לוד כצומת דרכים מרכזי בארץ ישראל. שבע דרכים אימפריאליות חיברו את לוד עם כל המרכזים החשובים של הארץ ובכך הרומים הפכו את העיר לליבה הפועם של ארץ-ישראל. לוד נקראה באותם ימים “DIOSPOLIS” "עיר האלוהים" וכיאה לעיר האלוהים נבנו בה מקדשים מפוארים והיא הפכה לעיר מפוארת אשר לא נפלה בפארה מקיסריה, מבית שאן ומערים רומיות אחרות. 

בתקופת המשנה והתלמוד היה בלוד מרכז ראשון בחשיבותו של יצירה רוחנית ותרבותית יהודית.

התקופה האיסלמית הקדומה והתקופה

הצלבנית (1260-638)

במאה ה-7 כבשו המוסלמים את הארץ. השליטים המוסלמים קבעו את לוד כבירה אזרחית של ג'ונד פלסטין (מחוז פלסטין) זאת לאחר שהכירו במרכזיותה של העיר ובהיותה לב העורקים של הארץ. רק לאחר כ-80 שנה ייסדו המוסלמים את רמלה השכנה, שנבנתה במיוחד בכדי לשמש כבירה במקום לוד, אשר הייתה מזוהה מדי לטעמם עם התרבות הרומית-ביזנטית.
כשהצלבנים כבשו את ארץ-ישראל הם ידעו היטב על עירו של ג'ורג' ולכן הקימו בלוד קתדרלה מפוארת אשר כל שנותר ממנה הוא אפסיס ואומנות אחדות ששולבו לימים בכנסייה היוונית.

התקופה הממלוכית

(1517-1260)

הממלוכים דחקו את הצלבנים מארץ ישראל במאה ה-13 והשתלטו על לוד. הם הקימו בעיר את מסגד אל-עומרי (כינוי נפוץ למסגדים – כנראה על שם עומר אבן אל-חטב) ובנו את גשר ג'ינדאס מעל נחל האיילון, מצפון לעיר. גשר ג'ינדאס העומד על כנו עד היום, הוא מהגשרים העתיקים המרשימים בארץ ישראל.

התקופה העותמנית

(1917-1517)

בתקופה העות'מנית הפכה לוד לעיירה מרכזית באגן נחל האיילון ולמרכז חשוב לתעשיית שמן הזיתים ומוצריו. בפארק השלום בעיר נותרו כמה מבני אבן מפוארים אשר שימשו עד קום המדינה לייצור השמן ומוצריו. בעיר נבנה חאן יפה (חאן ח'ילו), מסגדים אחדים ובתי אבן יפים ששרדו בחלקם עד ימינו. 

המנדט הבריטי

(1948-1917)

כשהבריטים כבשו את הארץ הם השכילו להבין (כקודמיהם הרומים) שלוד היא הצומת המרכזי והטבעי של ארץ ישראל. לפיכך החליטו להקים בעיר את תחנת הרכבת המרכזית, בין קהיר בדרום לדמשק בצפון. מצפון לעיר הקימו הבריטים את שדה התעופה הבינלאומי של הארץ אשר נקרא שדה לוד, עד למותו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון. 

Iron Age Pottery

(Yannai 2015)